פסק-דין בתיק ע"א 8912/09

השופטת א' חיות:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) מיום 2.9.2009 הדוחה תובענה שהגישה המערערת נגד המשיבים. בתובענה זו עתרה המערערת להצהיר על ביטול חוזי חכירה שנחתמו בינה ובין המשיב 1 (להלן: חוזי החכירה) ועל ביטול חוזים לביצוע תשתיות ציבוריות שנחתמו בינה לבין המשיבה 2 (להלן: חוזי התשתיות), בשל הפרתם היסודית על-ידי המשיבים.

1.        המערערת, חברה ציבורית העוסקת בייזום ובניה של פרויקטים, זכתה במכרז לבנייה ושיווק של 300 יחידות דיור בחמישה מגרשים המצויים בשכונת תלפיות בירושלים. בעקבות זכייתה במכרז נחתמו בינה ובין המשיבה 2 ביום 27.3.2008 חוזי התשתיות וביום 9.4.2008 נחתמו בינה ובין המשיב 1 חוזי החכירה המתייחסים למגרשים אלה. משהעבירה המשיבה 2 אל המערערת בחודש יוני 2008 את התכנון של כביש הגישה למגרשים התריעה בפניה המערערת כי מפלסי הכביש תוכננו בגובה שהינו נמוך משמעותית מן המתווה הקבוע בתכנית המתאר, המתיר סטייה של 1.5 מטר מעל או מתחת מפלס האפס. עוד התריעה המערערת כי הנמכת הכביש תסב לה נזק כלכלי רב ותפגע בערך הדירות ושיווקם וכי המתווה הקבוע בתכנית המתאר הינו מחייב ותכנון הנוגד אותו לא יאפשר ממילא קבלת ההיתרים הדרושים מאת מוסד התכנון. לאחר דין ודברים בכתב ובעל-פה שהתקיים בין הצדדים הודיע לבסוף המשיב 1 למערערת במהלך פגישה מיום 23.11.2008, כי יערכו שינויים בתכניות באופן שיתאים אותן לנספחי תכנית המתאר. באותו שלב ובשל עיכובים ומחדלים נוספים שאותם ייחסה המערערת למשיבים, פנתה היא אל המשיב 1 וביקשה את הסכמתו לביטול החוזים שנחתמו עמה ולהשבת מלא התשלומים ששולמו על-ידה. פניה זו לא הובילה לביטול החוזים בהסכמה ובחודש ינואר 2009 הוסיפה המערערת ופנתה אל המשיבה 2 בבקשה לקבלת הבהרות לגבי היתר הבניה, לוח הזמנים לעבודות העפר והדרכים, הקמת קירות תמך וגידור אמת מים לפי דרישת רשות העתיקות. באותו החודש הועברו אל המערערת קבצי התכנון המתוקנים והמשיבה 2 הודיעה למערערת כי התקבל היתר לעבודות עפר שהחלו להתבצע באתר. אולם, המערערת לא נתרצתה וביום 18.2.2009 הוגשה על-ידה המרצת הפתיחה בה עתרה, כאמור, לסעד המצהיר על ביטול חוזי החכירה וחוזי התשתיות בשל הפרתם היסודית על-ידי המשיבים. כמו כן עתרה המערערת לקבלת היתר לפיצול סעדים בטענה כי העילה נשוא התובענה מזכה אותה בסעדים נוספים שטרם התגבשו.

2.        בפסק דינו מיום 2.9.2009 דחה בית המשפט המחוזי את התובענה וקבע כי  אין מקום ליתן למערערת את הסעדים שהיא עותרת להם. יחד עם זאת, נעתר בית המשפט לבקשה למתן היתר לפיצול סעדים בקובעו כי "אין בעצם מתן פסק דין זה כדי לחסום הגשה עתידית של תובענה חדשה". בדחותו את התובענה ציין בית המשפט כי על-פי התרשמותו "הכוללת" יש ממש בטענת המשיבים לפיה המערערת מנסה להתנער מהחוזים עליהם חתמה בשל קשיים כלכליים שלה, וכי לצורך התנערות זו היא מנסה כ"חכמה שלאחר מעשה" לאתר עניינים שונים בהם המשיבים הפרו את החוזים עמה. בית המשפט ביסס את התוצאה שאליה הגיע בראש ובראשונה על כך שהמערערת לא מסרה הודעה על ביטול ההסכמים בתוך זמן סביר מן המועד שבו אירעו ההתרחשויות ושהיה בהן לטענתה כדי להצדיק את ביטול ההסכמים. מכך הסיק בית המשפט כי המערערת ידעה שאין לה עילה אמיתית לביטול ההסכמים וכי המניע להליך שבו נקטה הוא המשבר הכלכלי שאליו נקלעה. מכל מקום, כך הוסיף וקבע בית משפט קמא, אפילו הייתה קיימת למערערת עילה כזו, די בכך שלא מסרה הודעת ביטול בתוך זמן סביר כדי להצדיק את אי מתן הסעד שביקשה. בית המשפט אף הדגיש כי זהו הנימוק הראשון שבו הוא פותח "מכיוון שדי בנימוק זה כדי להביא לדחיית התובענה, ומה שיאמר מעבר לכך יהיה בבחינת למעלה מן הצורך" (פסקה 17 לפסק הדין). בהמשך פסק הדין הוסיף בית המשפט והתייחס לסוגיות הנוספות שעלו מטיעוני הצדדים וקבע כי בניגוד לטענת המערערת המשיבים לא הציגו בפניה מצגי שווא בשלב הטרום חוזי ואף לא הפרו את החוזים, בוודאי לא הפרות שיש בהן כדי להצדיק את ביטולם. תחת הכותרת "הערות משלימות" ציין בית המשפט עוד כי הוא רואה לנכון לומר "דברים ספציפיים לגבי כמה עניינים שלא קיבלו ביטוי מפורש במה שנאמר עד הנה" והוא אכן התייחס בתמצית לאותם עניינים ובהם נושא המפלסים של כביש הגישה אל המגרשים. בסופו של דבר, כפי שכבר צוין, נדחתה התובענה והמערערת חויבה לשלם לכל אחד מן המשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח, תוך שניתן לה היתר לפיצול סעדים.

3.        לאחר מתן פסק הדין השלימה המערערת עם דחיית התובענה להצהיר על החוזים כבטלים והחלה בביצוע הפרויקט (ההולך ונבנה לעת הזו בכל חמישה המגרשים). דא עקא, המערערת סבורה כי קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא עלולות להוות אבן נגף בפני ההליך הנוסף שיש בדעתה להגיש בעקבות ההיתר לפיצול סעדים שניתן לה וזאת ככל שיש בהן כדי להקים מעשה בית דין החוסם את בירור הטענות שברצונה להעלות נגד המשיבים בהליך הנוסף. מכאן הערעור שבפנינו הצופה כל כולו פני ההליך הנוסף האמור. לנו נראה כי השאלה איזה מבין קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא עשויות להקים השתק פלוגתא היא בעיקרו של דבר עניין לבית המשפט המוסמך אשר ידון בהליך הנוסף. כפי שכבר צוין, זרע בית משפט קמא עצמו אמירות שונות לאורך פסק הדין אשר יש בהן כדי לשמש נקודת אחיזה לטענה כי לא כל הקביעות והמסקנות בפסק הדין נדרשו לצורך ההכרעה בתובענה ובסעד שנתבקש במסגרתה וחלקן, כפי שמעיד עליהן בית משפט קמא, נאמרו למעלה מן הצורך. בהתירו את פיצול הסעדים שנתבקש אף הדגיש בית המשפט קמא כי "אין בעצם מתן פסק דין זה כדי לחסום הגשה עתידית של תובענה חדשה" ואמירה זו יש לה, כמובן, השלכה על סוגיית מעשה בית-דין. זאת ועוד, נראה כי סוגיות מסוימות ובכללן אלה אשר נכללו בהערות המשלימות לא נתלבנו עד תומן שכן מסכת הראיות אשר יש לפרוש לגביהן לא נפרשה במלואה במסגרת המוגבלת והמצומצמת של סדרי הדין הנוהגים בהמרצות פתיחה. כך למשל טענו באי-כוח שני הצדדים בפנינו כל אחד בתורו כי מהלך הדברים כפי שהתפתח לגבי קבלנים אחרים בשטח מלמד על לוח הזמנים שבו נתאפשרה קבלת היתרי-בניה, אך ראיות בהקשר זה לא הובאו בבית משפט קמא על-ידי מי מהצדדים. על-כן, יצטרך בית המשפט אשר ידון בהליך הנוסף, ככל שיוגש, לבחון האם מן הראוי שראיות אלו יוצגו בפניו לצורך הכרעה בטיעונים שיונחו לפתחו.

4.        בנסיבות שנוצרו ומשהמערערת החליטה שלא לעמוד עוד בשלב הערעור על ההצהרה שהייתה במוקד התובענה דנן קרי: ביטול ההסכמים, אנו סבורים כי לעת הזו אין טעם ואין תכלית להידרש לטענות ולהשגות שהועלו על ידה כנגד פסק דינו של בית משפט קמא בערעור שבפנינו (ראו והשוו ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 17.12.2001)).

           הערעור נמחק, אפוא, וטענות שני הצדדים לעניין מעשה בית דין שמורות להם. המערערת תשלם לכל אחד מן המשיבים שכר טרחת עורך דין בערעור בסך 10,000 ש"ח.

            ניתן היום, ‏כ"ה אדר א, תשע"א (‏1.3.2011).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יל

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: